ערעורי מס: הערעור אינו "מקצה שיפורים" להשגה

 

בתקופה האחרונה מתגבשת ועולה מפסיקות בתי המשפט בתחום המס גישה המדגישה את חשיבות העלאת מלוא טענותיו של נישום עוד בשלב הדיונים מול פקיד השומה.  במספר פסקי דין שניתנו, בית המשפט שלל בפני הנישומים את האפשרות להעלות טענות חדשות במסגרת הליך הערעור בבית המשפט, טענות אשר לא נטענו בשלב מוקדם יותר במסגרת דיוני השומה. אמנם לכלל זה קיימים חריגים, אך מיישומו עולה חשיבותו הרבה של ההליך השומתי. ככלל, על נישומים לוודא כי במהלך הדיון השומתי המתנהל בעניינם ובעת כתיבת השגתם בפני פקיד השומה, יועלו מלוא טענותיהם.   

ביום 6 במרץ 2014 נתן בית המשפט העליון, מפי כב' השופט סולברג, את החלטתו בעניין יורם ליבוביץ (רע"א 777/14 יורם ליבוביץ לאח' נ' פקיד שומה גוש דן), במסגרתה, דחה את בקשתם של הנישומים להציג בבית המשפט חוות דעת מומחה ביחס לשווי המוניטין אשר לטענתם נמכר, מכיוון שהנישומים לא פעלו להמציא חוות דעת כאמור עוד במסגרת ההליך השומתי בפני פקיד השומה. 

תמצית העניין הנדון במסגרת פסק הדין: בשנת 2002 התקשרו הנישומים בהסכם למכירת מניות, במסגרתו מכרו מניות בבעלותם בתמורה לסך של כ 6.3 מיליון ₪, ללא ציון רכיב התמורה המיוחס למוניטין. 

במסגרת הדוח לשנת המס 2002 הצהירה החברה המוכרת על רווח אינפלציוני חייב בגין מכירת מוניטין וכן על רווח אינפלציוני חייב בגין מכירת מניות. בשומתו טען פקיד השומה כי החברה איננה זכאית להחיל את שיעור המס החל על רווח אינפלציוני בגין מכירת מוניטין, מאחר והנכס היחיד שנמכר הנו מניות, וכי לא הוכח שהתמורה שולמה גם בעבור רכיב של מוניטין.   

הנישומים ערערו לבית המשפט המחוזי על החלטת פקיד השומה, וביקשו להגיש לבית המשפט חוות דעת מומחה בנוגע לשווי המוניטין אשר לטענתם נמכר בנוסף למניות.  

בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופט אלטוביה) דחה את בקשתם האמורה של הנישומים, בטענה כי סוגיית שווי המוניטין הנמכרים הנה שולית, ואולם המחלוקת לה נדרש בית המשפט הנה האם ניתן להכיר בעצם מכירת המוניטין בעוד שההסכם אשר מגדיר את העסקה, מתייחס למכירת מניות גרידא. בית המשפט התנגד לעמדת הנישומים, והוסיף וציין כי ככל שביקשו המערערים לבסס טענותיהם ביחס לשווי המוניטין היה עליהם לעשות זאת בשלב ההשגה בפני פקיד השומה, ומשלא עשו כן, אין להתיר להם לבצע מקצה שיפורים במסגרת הערעור, מקל וחומר, כאשר בשלב השומתי עלתה שאלת קיומו של מוניטין.  

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת החלטתו, ביסס השופט סולברג את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי בשלב ההשגה צריך היה להעלות את הטענות על שווי המוניטין, ומשאלו לא הועלו, אין זה המקום להעלותן בשלב הערעור בבית המשפט. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, על הנישום לכלול בהשגתו אצל פקיד השומה את מלוא טענותיו מבלי להותיר סרח עודף ולהביאו רק בשלב הערעור.  

יחד עם זאת, קבע הש' סולברג כי יתכנו מצבים בהם ערכאת הערעור תראה לנכון לקבל ראיות חדשות על מנת להבטיח שומת אמת, אך אלו מצבים חריגים ואין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לאפשר לנישום לערוך "מקצה שיפורים" להשגתו שהוגשה לפקיד השומה.    

למרות הזמן הקצר שחלף מאז מתן ההחלטה בעניין ליבוביץ לעיל, החלטה זה הצליחה להכות שורשים, ועל בסיסה ניתן ביום 5 במאי 2014 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בעניין סיאם (ע"מ 42363/09/12 סיאם נ' פקיד שומה ירושלים), במסגרתו דחה בית המשפט את טענות הנישום, בין היתר, משום שדובר בטענות שלא נטענו במסגרת ההשגה אצל פקיד השומה, אשר הסתכמה בשלוש שורות בלבד.    

בהתאם לאמור, עולה חשיבות השלב השומתי. על נישומים לוודא כי השגתם תכלול את מלוא טענותיהם בנוגע לשומה שהוצאה, שכן בהתאם לפסיקה החדשה, לא ניתן יהיה להעלות בבית המשפט טענות נוספות שלא נטענו בפני פקיד השומה.